ביטויי מחאה המוניים מלווים את החברה הישראלית, מאז שנבחרה הממשלה הנוכחית לפני שנה, מתוך חשש לפגיעה בערכים הדמוקרטיים, על ידי פגיעה בשלטון החוק.
מאז המתקפה הנוראה ב7 באוקטובר, וחטיפת מאות ישראלים לעזה, התיישבו כמה מבני משפחות החטופים בשני מוקדים עיקריים, מול הכנסת ומול בניין הקריה בו נקבעים המהלכים הצבאיים. הם סחפו אחריהם עוד ועוד אנשים תוך קריאה לעשות הכל למען שחרורם. התקיימו כמה צעדות של אלפים מבני משפחות החטופים ואנשים רבים שתומכים בהם, לכיוון ירושלים, מתוך הרצון להגיע אל מקבלי ההחלטות למען שחרור החטופים. כל הארץ מלאה בתמונותיהם וכל אמצעי התקשורת מספרים את סיפוריהם האישיים. יש ביניהם ילדים, נשים, מבוגרים וזקנים וגם חיילים וחיילות.
היו כמה סבבים של חילופי שבויים עם אסירים – ילדים ונשים שהיו בכלא הישראלי- ורוב הילדים וחלק מהנשים חזרו, אך עדיין מעל מאה אנשים בידי החמאס, ביניהם גם ילדים, ומבוגרים פצועים וחולים.
אנשי הצלב האדום לא הורשו לבקר את החטופים וקיים חוסר ודאות וחשש גדול לגבי מצבם.
מהחוזרים אפשר היה להבין עד כמה קשים התנאים בהם הם מוחזקים, עד כמה הם בסכנה, גם לחייהם, למצבם הגופני, למצבם הנפשי וגם בסכנה לפגיעות מיניות.
כל זה גורם לאלפי אנשים להמשיך לעמוד ולהפגין בכל הארץ, בכל יום, לצד המשפחות, בקריאה להשיג הסכמים להחזרת השבויים עכשיו. זאת לצד הפגנות ענק בסופי השבוע.
יש כאלה שכורכים את הקריאה להסכמים, גם עם מוכנות לשלם מחירים כבדים וגם עם קריאה להפסקת המלחמה, שגובה מחירים כבדים בחיי אדם, וגורמת למאות אלפים להיות פליטים בארצם, גם לישראלים וגם לתושבי עזה, שעשרות אלפים מהם נהרגו, מאות אלפים נאלצו לנטוש את ביתם והם נמצאים על סף אסון הומניטרי.
יותר ויותר ביקורת נשמעת לגבי התנהלות הממשלה הנוכחית וקריאות להחלפתה.
חברי המכונים האנליטיים פעילים מאוד בפעילויות המחאה למען החזרת השבויים וחלקם גם בקריאה לסיום המלחמה.
כתבה: אהובה יבין ארנון.
