הטיפול האנליטי

עיקרים מספר בגישתו של קרל גוסטב יונג  

נסקור להלן כמה היבטים חשובים בגישה התאורטית הטיפולית של קרל גוסטב יונג, היבטים הנוגעים לשאלות היסוד של נפש האדם. נקדים ונאמר שיונג היה איש אשכולות, והגותו עסקה בתחומים רחבים מהטיפול הנפשי לבדו.  

יונג כפרויד יצא משאלות היסוד שכל ילד שואל, בהן מאיפה באתי? מה מתאים לי ומה לא? מה מזין אותי? במה הטבע שלי דומה לטבעם של בעלי חיים ובמה הוא שונה ממנו? בגיל ארבע חלם יונג חלום, שבמידה רבה הצביע על הרבדים העמוקים שהנחו אותו בפיתוח פסיכולוגיית המעמקים ואפשרו לו לשרטט את המיתוס האישי שליווה אותו. 

הינה תיאור החלום – בראשיתו יונג משחק באחו שליד ביתו. הוא מוצא חור, שלא ידע על קיומו, חור המוביל עמוק מתחת לאדמה. מערכת מדרגות רחבה מובילה אותו מטה אל קשת המכוסה בווילון ירוק. הוא מסיט את הווילון, ולפניו מתגלה חדר מלבני, שתקרתו קמורה. הרצפה מכוסה בחלקה בשטיח אדום, שבקצהו פלטפורמה, ועליה כתר מזהב. עוד ניצב על הפלטפורמה מעין גזע עץ ובראשו עין – כאילו היה שם ראש. יונג חשש שהיצור יזחל אליו ויתקוף אותו, ואז שמע את אימו אומרת: "זה אוכל האדם".  

הנקודה החשובה והבולטת ביותר אצל יונג היא הדרך שבה תפס את הלא־מודע. לתפיסתו בצד חומרים נפשיים המודחקים אל הלא־מודע, מצויים באדם מאגרים בלתי־נדלים של מורשת אוניברסלית. בכתביו הראשונים כינה מאגרים אלו "primordial affirmations" של האנושות, ובמילים אחרות – ארכיטיפים של הלא־מודע הקולקטיבי. הארכיטיפים הם מעין אינסטינקטים של הנפש. פירוש הדבר הוא שהתנהגויות, רגשות ומחשבות אינם רק תוצר נלמד של התרבות שבה אנו חיים, ושל ההיסטוריה האישית שלנו, אלא חלק ממורשת אנושית בסיסית המשותפת לכל האנשים באשר הם. נושאים, מיתוסים ומוטיבים מסוימים של אגדות ומעשיות עם חוזרים על עצמם אצל שבטים ועמים ברחבי תבל. נציין שיונג הניח שני רבדים עיקריים ללא־מודע: הרובד האישי והרובד העל־אישי או הקולקטיבי. הלא־מודע הקולקטיבי שבאדם מתבטא בעולם של "בני־אדם־זאבים", בעולם של דמונים וקוסמים ובעולם של אלים, קדושים ופושעים (יונג, הפסיכולוגיה של הלא־מודע, עמ' 80). לדוגמה, ארכיטיפ חשוב במשנתו של יונג הוא ארכיטיפ הצל, שבו גלומה המחצית האפלה, הלא־ידועה לאדם ולעיתים המסוכנת עבורו. מערכות ארכיטיפליות אלו כפופות רק במידה מועטה לביקורת התודעה.  

בחלום אחר יונג חוזר למציאות של המאה השבע־עשרה. בחלום נרמז לו שמתקופה זו יש עדויות מדהימות לתהליכים פנימיים של הנפש, והם מתועדים בציור ובכתיבה. החלום בישר בעבורו את חקר האלכימיה. 

אריך נוימן, מבחירי תלמידיו של יונג, היה חלוץ בהבנת תהליכים התפתחותיים ויצירתיים הן של האנושות הן של הפרט. נוימן היה תלמידו של יונג משנת 1935, ולאחר שעלה לישראל והקים בה את החברה האנליטית, שמר על קשר עם יונג והעלה את רעיונותיו על הכתב. ספריו הידועים ביותר: "המקור וההיסטוריה של התודעה", "האם הגדולה" ו"פסיכולוגית המעמקים ומוסר חדש". 

נוימן גרס שההתפתחות האונטוגנטית, כלומר ההתפתחות הפיזית והנפשית של כל אדם, משחזרת את התפתחות המין האנושי, משמע את ההתפתחות הפילוגנטית. עוד הוא שיער שהווייתו ועצמיותו של התינוק הן נגזרות של הקשר עם עצמיותה של האם. כלומר, עצמיות הילד, הנשענת בתחילת ההתפתחות על עצמי הגוף, הופכת במהלך השנה הראשונה לחיים לעצמיות מרובדת על פי מה שהפקיד אצל האם. נוסף על כך נציין שנוימן הניח שההתפתחות המינית קורית בצד התפתחות הגנוזוגניות (=המגמה של חקר וגילוי).  

פלג אחר בפסיכולוגיה האנליטית־יונגיאנית מעמיק בתפיסה התפתחותית שונה בתכלית, ומייצגו הוא מייקל פורדהם. פורדהם מדגיש היבטים של התפתחות מייחדת (אינדיווידואטיבית) כבר בשנות החיים הראשונות.  

הגישה היונגיאנית אל הנפש עומדת על פוטנציאל ההתפתחות שלה בכל גיל. יש חשיבות רבה לדרך שבה קונפליקטים, אנרגיות פנימיות וטיפוסים שונים (יונג מציין ארבעה טיפוסים עיקריים), יוצרים כר פורה לאפשרויות חדשות הן בנוגע למציאות החיצונית הן בנוגע למציאות הפנימית. לדוגמה, במקרה של קונפליקט בין נטייה חושנית לנטייה רוחנית האגו משותק במידה רבה, ועל כן נוצרת אנרגייה הפורצת אל מישור הביניים. אם האגו חזק ויציב, ואין התמוססות של מישור הביניים, אנרגייה זו יוצרת אפשרות נפשית חדשה, ושני הרכיבים – החושני והרוחני – באים לידי ביטוי; השיתוק מתבטל, והאנרגייה הנפשית מתועלת לעבר מטרות חדשות.  

נציין עוד כי הגישה היונגיאנית ככלל לא רק מתמודדות עם העבר של המטופל (גישה סיבתית "רדוקטיבית"), אלא יש בה מגמה תכליתית־קונסטרוקטיבית מובהקת. המגמה הקונסטרוקטיבית מתממשת על ידי עיבוד התוצרים של הלא־מודע (חלומות, פנטזיות, חלומות בהקיץ וכן דמיון יוצר) כביטויים סימבוליים, הצופים את השלב הבא של התפתחות הנפש (יונג, כרך 6, עמ' 422–424). 

עמדה נפשית זו מאפיינת גם את המטפל היונגיאני, אשר הלא־מודע שלו שותף מלא במרחב הטיפולי. הזדהות השלכתית היא רק מאפיין אחד של ההתנהלות בשדה הטיפול, וחובר אליה גילוי משותף של האישיות האינדיווידואלית של המטופל ושל הפוטנציאלים המיוחדים לו. פוטנציאלים אלה ניזונים ממכלול הקשר בין האני לעצמי, מהיסוד הקולקטיבי בנפש ומהאזנה מתמדת לדיאלוג שבין המודע ללא־מודע. 

בספר הילדים "איפה נמצא הזמן?" שכתב אריאל הירשפלד, הוא טוען שהזמן נמצא בכל מקום אך איננו רואים אותו. הקוקייה שבשעון מציעה לו לשאול את עץ האורן הזקן מהו הזמן, ועץ האורן משיב שהוא אינו יכול להפסיק לגדול, כי יש עליו מלאך, "שכל הזמן מכה אותי ואומר לי: 'גדל'".
כתבה: שולה שטרן