בשביעי לאוקטובר כולנו התעוררנו לסיוט, בשל ההתקפה האכזרית של החמאס על ישובינו, רצח ילדים ומבוגרים חפים מפשע, התעללות מינית ואחרת וחטיפתם של ילדים, מבוגרים וזקנים לעזה.
חיינו מלווים מאז בתחושות כבדות של מועקה ועצב, ששותפים לנו ולמטופלינו בתחושת גורל משותפת. החוויה הרגשית המרכזית היא אובדן ביטחון קיומי ואובדן הבית, תחושות של חודרנות, יתמות וחוסר הגנה.
לצד זאת, החלה התגייסות מדהימה של החברה האזרחית לפעילויות התנדבות שונות, שהיא אחד הביטויים המרשימים והמעודדים סביב האירוע הנורא. לצערנו ההתנדבות היתה הכרחית בהעדר הנהגה מתפקדת במדינה. ההתנדבות והמעורבות החברתית חיזקו את הרוח הקולקטיבית ואפשרו החזקת תקווה.
לצד הכאב הרב על האכזריות והאובדנים הקשים, נכנסנו גם לסוג של שיגרת מלחמה. חברים גרים באזורים החשופים לירי טילים ואזעקות תכופות. לחלק מהחברים יש בנים שנקראו או התנדבו לשירות מילואים והם היו ועדיין נמצאים בחרדה בקשר לגורלם.
יזמנו מפגש של החברים בזום כדי לתמוך זה בזה ולשמוע על מה קורה עם כולם. שיתפנו ושמענו על מעורבויות החברים בפעילויות ההתנדבות השונות. יש חברים שמעורבים במתן תמיכה רגשית, במלונות אליהם התפנו תושבים שנאלצו לעזוב את ביתם בעקבות המלחמה, הן בשיחות והן בטיפול קבוצתי בטיפול בארגז חול. יש חברים שנותנים תמיכה טלפונית לאנשים שחוו קשיים רגשיים בעקבות המצב ולעיתונאים שנחשפו לזוועות. חברתנו הילה זמר יזמה והעבירה קבוצות זום לאמהות חד הוריות.
דר אסתי גלילי הקימה ומנהלת את בית הספר הדו לאומי לפסיכותרפיה שבו לומדים אנשי מקצוע יהודים וערבים. חלק גדול מהחברים שלנו מעורבים בהוראה ובהדרכה בהתנדבות של התלמידים. מטבע הדברים, סביב המלחמה עלו וצפו אתגרים קשים לקיום המשותף, אך נראה שההחלטה להמשיך בדרך איתנה.
קיימנו גם מפגש אחד, פנים אל פנים, ודנו בו על אספקטים ומשמעויות שונות של מושג 'הבית' כסימבול וביטוייו, נושא חשוב במציאות הישראלית הנוכחית, אך גם במציאות החיים של התושבים בעזה שנפגעו מהמלחמה, כשכל כך הרבה אנשים איבדו לגמרי את ביתם ועשרות אלפים נאלצו להתפנות מביתם ולעבור לאזורים בטוחים יותר. הובאו דוגמאות מטיפולים בארגז החול עם המפונים, שם מופיע מוטיב הבית בשכיחות גבוהה, הן בבניית סצינות בהן הילדים בונים בארגז את האזור ממנו פונו ומצביעים על הבית שלהם והן בריהוט ועיצוב בתים משלהם כפיצוי לבית שאיבדו. הובאו שירים שהתייחסו לסימבול הבית, קטעים ספרותיים, הסיפור של שי עגנון 'מאויב לאוהב', וסיכום מספרו של גסטון בשאלאר, הפואטיקה של החלל, בו המחבר דן בדימוי הכפול של המרתף ועליית הגג בבית שיונג מציע, כדי לנתח את הפחדים השוכנים בבית.
סביב המתחים בחברה הישראלית שהחלו בעקבות פעולות הממשלה ותחושה של סכנה לדמוקרטיה, החל שיתוף פעולה פורה ומרשים של שמונה אגודות פסיכואנליטיות מזרמים תאורטיים שונים, שגם נשיאת החברה (אהובה יבין ארנון) ומזכירת החברה (הילה זמר), חברות בפורום הזה של 'שילוב ידיים'. המלחמה הביאה אתה שיתופי פעולה נוספים של ניסוח גילויי דעת על פגיעות מיניות מחרידות במהלך מתקפת החמאס ולאחריה, וסביב ניסיונות השתקה של ביטויי ביקורת על מדיניות הממשלה, מצד השלטונות.
כתבה: אהובה יבין ארנון.
