סבינה שפלריין – קריאה לשיתוף פעולה בין פרויד ויונג

תקציר

דבריה של סבינה שפילריין, פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית, שהייתה מקורבת ליונג ולפרויד, וניסתה לעודד את שיתוף הפעולה ביניהם, מובאים בדברי הברכה הקצרים שלהלן כמתווה לחזון של כתב העת 'מארג' ליצור במה משותפת לשיח ולמחקר בין הזרמים הפסיכואנליטיים השונים הפועלים בישראל.

דברי ברכה

אני שמח להיות כאן היום ולשאת דברי ברכה בשם החברה הישראלית לפסיכולוגיה אנליטית, ל'מארג' שחוגג היום 5 שנים להיווסדו. ברכות לכל העוסקים במלאכה, ובראשם פרופ' גבי שפלר, פרופ' משה הלוי ספירו, וכל שאר שבעת נציגי החברות והמכונים שעומדים מאחורי היוזמה להקמת 'מארג' ולהוצאת ששת כרכיו, כן ירבו!

מארג הציב לעצמו מטרה: להוות אכסניה אקדמית מכובדת לכתיבה פסיכואנליטית חדשנית ורב גונית, וליצור במה לכותבים מהדיסציפלינות האנליטיות השונות, והוא עומד בה.

ברוח הדברים הללו, אני רוצה לצטט מדבריה של סבינה שפילריין שכתבה לפרויד וליונג על החשיבות הרבה שיש להמשך שיתוף הפעולה ביניהם.

קודם לכן, כמה מילים על סבינה שפילריין, ששבה ועלתה לכותרות בעקבות סרטו של דיוויד קרוננברג 'שיטה מסוכנת', משנת 2011.

סבינה שפילריין נולדה ב- 1885 כבת למשפחה יהודית מבוססת כלכלית ברוסטוב שברוסיה, הייתה פסיכיאטרית ופסיכואנליטיקאית, הוצאה להורג יחד עם שתי בנותיה, על-ידי הגרמנים שכבשו את רוסטוב ב- 1941.

במהלך לימודיה בתיכון התגלתה כתלמידה מוכשרת ואינטליגנטית מאד, אך בעיות התנהגות קשות הביאו אותה ואת הוריה לעימותים חוזרים ונשנים עם מערכת החינוך ובינם לבין עצמם. עם סיום לימודיה בתיכון (1904) נשלחה לסנטוריום בשוויץ כדי להירגע. עד מהרה הסתכסכה עם המנהל, ועברה להתגורר במלון בציריך. בתוך זמן קצר עוררה מהומה במלון, קרוב משפחה והמשטרה  שהוזעקו כדי להרגיעה, הביאו אותה לביה"ח הפסיכיאטרי בורגהולזלי שבציריך, בהנהלת פרופ' אויגן בלוילר, שם התקבלה לאשפוז (1904) על-ידי הרופא הצעיר קרל גוסטב יונג, שלא מכבר סיים את התמחותו בפסיכיאטריה.

שפילריין הייתה (ככל הנראה) האנליזאנטית הראשונה של יונג. היא אושפזה בביה"ח למשך כמה חודשים, ואובחנה כסובלת מהפרעה היסטרית. יונג טיפל בה על-פי המתווה הפסיכואנליטי שלמד מפרויד, הטיפול הצליח, וכעבור כמה חודשים שוחררה מביה"ח,  ובאביב 1905, בהיותה בת 19, החלה לימודי רפואה באוניברסיטת ציריך אותם סיימה (בפברואר) ב- 2011.

במהלך חייה פרסמה 30 מאמרים פסיכואנליטיים, בגרמנית ובצרפתית, בנושאים הנוגעים לתיאוריה הפסיכואנליטית, אנליזה בילדים וטכניקה טיפולית. מבניהם 2 חשובים במיוחד:

הראשון: 'התוכן הפסיכולוגי במקרה של חולה סכיזופרניה' ( Concerning the psychological content of case of schizophrenia'  ' ) (1912) נכתב בשיתוף עם יונג, ומהווה תרומה משמעותית להבנת השפה של סכיזופרנים. יונג ציטט את המאמר בגרסה המוקדמת של 'Symbol and transformation', (מ – 1912) ובמהדורה משנת 1952.

השני,  Destruction as a cause of coming into being, מאמר פורץ דרך ופרובוקטיבי, שהשפיע על התיאוריה של פרויד בנוגע ל'אינסטינקט המוות', כפי שניסח אותו בספרו 'מעבר לעקרון העונג' – Beyond the Pleasure Principle (1920)

שפילריין מוזכרת כמה וכמה פעמים ב- The Frued/Jung Letters. הייתה לה השפעה מכרעת בהמשגה של יונג לגבי 'הלא-מודע הקולקטיבי' (1916), במיוחד ה'אנימה', ובהמשגה של פרויד אודות 'אינסטינקט המוות' (1920), ויחד עם זאת השניים התעלמו מתרומתה.

למעשה, החברות בין פרויד ליונג החלה כשיונג פנה לפרויד ובקש את עזרתו בהתמודדות עם רגשותיו לשפילריין (העברה והעברה נגדית), והסתיימה לאחר ששפילריין עברה מלהיות המאהבת של יונג ותלמידתו להיות חסידה של פרויד – לאחר ששינתה את נאמנותה מ"הגוי ליהודי… ".

מניסיונה המר היא ידעה היטב שהמחלוקות התיאורטיות בין יונג לפרויד, והפיתוחים העצמאיים של יונג לגבי שיטה אחרת של פסיכואנליזה, נובעים יותר מהקשיים של יונג ביחסיו עם פרויד ועמה, מאשר מהבדלים שנוגעים לעמדות תיאורטיות שונות. היא הייתה משוכנעת שהמחלוקות התיאורטיות יכולות היו להיפטר בקלות, אילולא האיבה האישית ביניהם שהפכה זאת לבלתי אפשרי. כך, עד שובה לרוסיה (1924), שפילריין ניסתה לשכנע גם את פרויד וגם את יונג לשוב ולשתף פעולה, שיש להם הרבה יותר מן המשותף, ועל זה ראוי לשים את הדגש בלא לטשטש את המחלוקות ביניהם.

כך למשל ב- 1918, יותר משבע שנים לאחר שהצטרפה לפרויד ויותר מ- 5 שנים לאחר שהתאכזבה מיונג, היא כתבה ליונג:

"אם תרצה, אתה יכול להבין היטב את פרויד, כלומר אם רגשותיך האישיים לא יפריעו". [ר.י.]

קודם לכן (1914), בתגובה למכתבו של פרויד שמתריע בפניה שעליה להיזהר מהבוגדים בצד השני, היא כתבה לפרויד:

"למרות כל ההתלבטויות שלו, אני מחבבת את יונג. ואני רוצה להוביל אותו בחזרה למעגל שלנו. לך פרופסור פרויד, ולו, אין מושג קלוש שאתם שייכים אחד לשני יותר מכל מה שמאן דהוא יכול לשער. תקווה זו היא בהחלט לא בגידה בחברה שלנו! כל אחד יודע שאני מצהירה על עצמי כחסידה של החברה הפרוידיאנית ויונג לא יכול לסלוח לי על כך". [ר.י.]

שעה שפרויד ויונג התירו לדחפים הדסטרוקטיביים שלהם להפריד ביניהם, שפילריין נותרה נאמנה לדחף היצירתי, וקיוותה לשוב ולחבר בין פרויד ליונג למען ישתפו פעולה לטובת האנושות. היא הייתה בטוחה, שבנוגע למה שבאמת חשוב – ההכרה בחשיבות הלא-מודע, וההכרח לרתום אותו למטרות קונסטרוקטיביות, יש ביניהם הסכמה. לאיחוד זה של הפסיכואנליזה המשיכה להקדיש עצמה.

נדמה שהרעיון אותו ניסתה שפילריין לקדם הולך ורוקם עור וגידים בימנו, והתנועות הפסיכואנליטיות השונות, שכולן צמחו מהגילויים החשובים של פרויד, מכירות בכך שיש להם הרבה יותר מן המשותף מאשר שוני, ו'מארג' מהווה עדות חיה לכך.

ביבליוגרפיה

ויקיפדיה, סבינה שפילריין.

מעוז, ג. סבינה שפילריין. טרגדיה יוונית או מיתוס על התפתחות הפסיכואנליזה

Carter, L. (2020). Sarah, Sabina, Gradiva: three women ‘splendid in walking’. Journal of Analytical Psychology, 65(2), 431-439.‏

Launer, J. (2015). Carl Jung’s relationship with Sabina Spielrein: a reassessment. International Journal of Jungian Studies, 7(3), 179-193.‏

Rockwell, R. B., & Moretti, R. J. (1982). A Secret Symmetry; Sabina Spielrein Between Jung and Freud.‏ Pantheon Books, New York, USA.

Skea, B. R. (2006). Sabina Spielrein out from the shadow of Jung and Freud. Journal of Analytical Psychology, 51(4), 527-552.