דבר העורך האורח
בשנים האחרונות השיח על בריאות נפש וזכויות אדם בישראל ובעולם הולך ומתרחב, ומתבטא בחקיקה, במדיניות הבריאות ובשיח הציבורי. אבן דרך חשובה להכרה הבינלאומית בדבר זכויותיהם של בני אדם הושגה באמנת האו"ם לזכויות אנשים עם מוגבלות (Convention on the Rights of Persons with Disabilities – CRPD) שהתקבלה ב 2006 (United Nations, 2006). האמנה היא המכשיר המשפטי הבינלאומי המעודכן ביותר הנוגע לזכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, בכללם אנשים עם הפרעות נפש קשות. ה- CRPD מקדם מגוון מלא של זכויות אזרחיות, תרבותיות, כלכליות, פוליטיות וחברתיות. האמנה מתייחסת למוגבלות כהבניה חברתית הנגרמת בשל חסמים חברתיים וסביבתיים שמונעים ממי שסובל מהלקות להשתלב באופן מלא, בר-תועלת ושוויוני בחברה. עד כה 177 מדינות אשררו את האמנה (Szmukler, 2019), בתוכן גם מדינת ישראל (בשנת 2012), ובכך הכריזה ישראל על נכונותה לטפח את הזכויות והחובות החוקיות שצוינו באמנה.
עם זאת, דיווחים על הפרות זכויות אדם מתמשכות ומערכתיות של מטופלים בשירותי בריאות הנפש שבים ועולים באמצעי התקשורת בישראל חדשות לבקרים. השיח המקומי והבינלאומי המתמשך בנידון כולל גם טענות שנויות במחלקות, שבסיסן עומדת הטענה שאשפוז פסיכיאטרי כפוי, טיפול בכפיה מכל סוג שהוא, כולל קשירות, אסורים לפי האמנה. גם הלגיטימיות של השימוש ב'הנחיות מקדימות' בפסיכיאטריה ראויה לבחינה מחודשת משום שהמטופל/ת עשוי/ה לשנות את דעתו/ה בשעת משבר, ולא להסכים עם מה שחתם/מה עליו קודם לכן ((Szmukler, 2019.
בישראל, במהלך שני העשורים האחרונים ובמקביל לדיון הציבורי המתמשך אודות בריאות נפש וזכויות אדם, חלו רפורמות בחקיקה ובמערך בריאות הנפש באופן שהובילו לצמצום מספר המיטות המיועדות לאשפוז פסיכיאטרי, להרחבה הדרגתית במערך הטיפול הנפשי האמבולטורי ולצמצום בשימוש בקשירות. בנוסף, ארגוני זכויות אדם, הממסד הפסיכיאטרי, נפגעי הנפש עצמם ובני משפחותיהם הקימו עמותות לשמירה וקידום זכויות נפגעי הנפש קולם של הגופים הללו נשמע בציבור והם מוזמנים לקחת חלק ולהשפיע על תהליכי קבלת ההחלטות, על עיצוב המדיניות ועל החקיקה הרלוונטית.
עם זאת, למיטב ידיעתי, בתוכניות הלימוד האקדמיות ובתהליך ההכשרה של אנשי מקצוע בתחום בריאות הנפש, כגון פסיכיאטרים, פסיכולוגים קליניים, עובדים סוציאליים קליניים, ומטפלים אחרים, יש התייחסות מועטה לנושא זכויות אדם. תוכנית המוסמך בפסיכולוגיה קלינית במרכז האקדמי רופין חרטה על דיגלה את הקריאה להטמיע ולחנך את הסטודנטים הבאים בשעריה, בין השאר, למעורבות חברתית ולרגישות תרבותית. במרץ 2019 התקיים במרכז האקדמי רופין יום עיון בנושא 'בריאות הנפש וזכויות אדם' במטרה לקדם את הבנתנו ופעילותינו בממשקים שבין זכויות אדם ובריאות נפש. היוזמה לפרסום המאמרים המופיעים בחוברת זו נבעה מאותו יום עיון, חלקם מהרצאות שהוצגו בו. מקבץ המאמרים מוקדש לנושא זה במגמה להרחיב את הידע המדעי בתחום ולתרום לקידום הטיפול בסוגיות זכויות אדם המתלוות לטיפול נפשי, במיוחד בקרב הסובלים מהפרעות נפש קשות.
במאמר הפותח מציגים קלהא, קרישנהמורטי ופאטרה, חוקרים מ'המרכז לחוק ומדיניות בריאות הנפש, החברה המשפטית ההודית שבפונה', מתודות שיושמו במגוון מדינות ובהקשרים שונים, ונועדו להרחיב ולהעצים את המסוגלות של אנשי מקצוע בבריאות הנפש בפיתוח היכולות של בעלי המוגבלויות, באמצעות פישוט ופירוק העקרונות והזכויות הכלולות ב- CRPD .
המאמרים הבאים בקובץ עוסקים בהיבטים שונים של הממשק בין בריאות נפש וזכויות אדם בחברה הישראלית תוך השוואות בין לאומיות רלוונטיות. יונגמן ועמיתיו מציגים במאמרם מגמות באשפוז פסיכיאטרי כפוי בישראל ובקרב מיעוטים ומהגרים בין השנים 2001-2018. החוקרים מעידים שבצד העלייה בשיעור האשפוז הפסיכיאטרי הכפוי הראשון במהלך תקופת המחקר והירידה בשיעורי האשפוז הפסיכיאטרי הרצוני, מסתמנת מגמת ירידה בשיעורי האשפוז הכפוי בשנים האחרונות, ושמוצא אתני לא מנבא אשפוז כפוי. דהן, בכנר וקאופמן מציגות במאמרן את הקונפליקטים והדילמות האתיות עמן מתמודדים אנשי הצוות סביב הקשירות במחלקות הפסיכיאטריות וממליצות על צמצום השימוש בקשירה באמצעות שינוי תרבותי ותפיסתי של הצוות המטפל לשימוש בגישות טיפוליות המקדמות כבוד וחמלה, פיתוח אלטרנטיבות להכלה והרגעה של המטופלים והכשרה להתערבויות בזמן משבר תוך שמירה על בטחון אנשי הצוות ותמיכה הדדית.
שליו מציגה במאמרה את העומס וההשלכות החברתיות הקשות שיש למחלה הפסיכיאטרית על בני משפחת החולה, את הצורך של בני המשפחה בקבלת תמיכה וסיוע ואת החשיבות של מעורבות בני המשפחה בטיפול בנפגעי נפש ותרומתה להצלחת הטיפול. מעורבות משפחת החולה חשובה במיוחד לנוכח מגמת האל מיסוד, קיצור האשפוזים הפסיכיאטריים והעברת מוקד הטיפול לשרותי בריאות הנפש בקהילה. לוריא, שליו, ספקטור-דגן ולוי-בלז מציגים במאמרם את החשיבות האתית והרפואית שנודעת לחתימת הסובלים מהפרעות נפש קשות על מסמך 'הנחיות רפואיות מקדימות' שנועד לתת מענה לאובדן האוטונומיה והבחירה בזמנים של משבר נפשי. המחברים מציגים את הניסיונות שנעשו בישראל להטמעת ערכה להנחיות מקדימות בבריאות הנפש, וממליצים לעגן את המסמך כמדיניות המלווה במחקר והערכה. מאמרה של צוק חותם את מקבץ המאמרים בתיאור הדרך למימוש חזון האמנה לזכויות אנשים עם מוגבלות נפשית, במציאות בה לא ניתן לממש מיגור של האשפוז הכפוי. לטענתה יש להרפות מהמאמץ למימוש האמנה באמצעים משפטיים, ולהתמקד בהעמקה וגיוון שירותי בריאות הנפש הקהילתיים למצבי משבר והגדלת מעגל המטופלים הנזקקים שצורכים את השירותים.
ד"ר רפאל יונגמן
עורך אורח
מקורות
Szmukler, G. (2019). “Capacity”, “best interests”, “will and preferences” and the UN Convention on the Rights of Persons with Disabilities. World Psychiatry, 18(1), 34-41.
https://doi.org/10.1002/wps.20584
United Nations (2006). Convention on the Rights of Persons with Disabilities. New York: United Nations. https://www.un.org/disabilities/documents/convention/convoptprot-e.pdf