ישבתי הבוקר במזכירות של מחלקת המופיליה מחכה לשרי המזכירה שתברר במעבדה אם הבדיקה שלי כבר מוכנה. נכנס לו נער כבן שתים עשרה, כמו רוח סערה, דתי, שמנמן, חבוש כיפה שחורה וגם שתי פיאות השתלשלו לו משני צידי פניו בשובבות ילדותית. "אתם לא רגילים לראות אותי בריא, נכון?" אמר צוהל. "אנחנו שמחים לראות אותך בריא" עונה לו שרי בנעימות. "כן, אני יודע שאתם שמחים" אמר הנער בהדגשה, אבל אתם לא רגילים".
